לא אחת פסקו בתי המשפט כי ללא הסכם תיווך חתום בכתב לא יזכה המתווך לדמי תיווך, גם במקרים בהם היתה הסכמה שבעל פה לכך. בפסק הדין האמור, בית המשפט לתביעות קטנות, חזר על ההלכה המחייבת מתווכים לערוך הסכם חתום בכתב בכדי לזכות בדמי התיווך עבור עבודתו.

עניינו של פסק הדין בתביעה שהגיש מתווך מקרקעין מורשה כנגד בעל זכויות בעלות במקרקעין, לו העניק שירותי תיווך במשך חודשים ארוכים. אולם, לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, אלא דמי התיווך סוכמו בעל פה בין השניים, תוך שיחה טלפונית. בעל הזכויות, הנתבע בפסק הדין, סירב לשלם עבור דמי התיווך כאשר פנה אליו המתווך בדרישה, ואף טען כי מעולם לא סיכמו הצדדים על תשלום דמי תיווך.

זוהי הזדמנות מצוינת להזכיר לכולנו את החשיבות והחובה שבעריכת הסכמי דמי תיווך בכתב, חשיבות אשר מעוגנת הן בסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 והן בסעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, לפיו כל זמן שלא ערך מתווך הסכם דמי תיווך בכתב, לא יהא זכאי לדמי תיווך. כמו כן, תקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997 מציינת בפנינו את כל הפרטים שחובה לכלול בכל הסכם תיווך כאמור.

בהליך דנן, דחה בית המשפט את תביעתו של המתווך וקבע כי חרף העובדה שהונחו בפניו ראיות המעידות על הסכם דמי תיווך שסוכמו בעל פה, לא נערך הסכם בכתב כעולה מדרישת החוק, ולכן לא נכרת הסכם כדין בין הצדדים לעניין התשלום.

קביעתו של בית המשפט לתביעות קטנות בתיק כאמור, שבה ומדגישה כי לאור העובדה שהמתווך הוא איש המקצוע בהתקשרות בין הצדדים, ולו האחריות והידע הדרושים, ישנה חשיבות רבה לאחריותו לערוך הסכם דמי תיווך בכתב. אם לא יעשה כן – עלול הוא שלא לקבל תמורה עבור עבודתו הקשה, כשם שקרה בפועל בהליך דנן.